הפדרציה הישראלי ת נ' שי-הרשת להתעמלות נשים בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת הגישה ביום 20.3.06 תביעה שנושאה הוא השמעה פומבית ללא הרשאה כדין של מוסיקה במכוני ספורט המנוהלים ע"י הנתבעים, כאשר הנתבע 1 הוא העסק המנהל את אולמות הספורט והנתבעים 2-3 משמשים כמנהלים בעסק.

בכתב התביעה מצויין כי הנתבעים משמיעים או מתירים השמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת, אשר לתובעת זכויות בה ברשת מכוני הספורט שבבעלותם או בשליטתם ללא קבלת הרשאה כדין מאת התובעת ו/או ללא תשלום דמי הרשאה.

הנתבעים נדרשים בכתב התביעה לשלם לתובעת את הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי בסך 20,000 ₪ כפי שהיה קבוע בסע' 3א' לפקודת זכויות יוצרים (1924), שהיתה בתוקף במועד הגשת התביעה ובסה"כ 60,000 ₪ בגין 3 הפרות שונות.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי במשך שנתיים (2002-2004) שילמו לתובעת תמלוגים מוסכמים וקיבלו היתר כדין להשמעת מוסיקה.

ביום 20.1.06 פנה ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת בדרישה לבחון מחדש את שיעור דמי הרשיון שהנתבעים נדרשים לשלם לתובעת וכן את סיווג רשיון ההרשאה. דרישה זו נולדה לאחר שנודע לנתבעים כי התובעת סיווגה אותם תחת קטיגוריית מכון כושר/מכון בריאות/ריקוד: אולם עד 25 איש, כאשר בפועל לטענת הנתבעים מדובר באולם התעמלות המאכלס 5 עד 10 אנשים בכל פעם. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים כי החיוב לתשלום דמי רשיון בסך 1,348 ₪ הינו מוגזם והיה על התובעת להפחיתו, מתוך התחשבות בסוג הפעילות המתבצעת באולמות ומספר המתעמלים בכל פעם.

אין חולק כי בתקופה הרלוונטית הפעילו הנתבעים 3 אולמות ספורט שונים, כי אכן משנת 2004 לא שילמו הנתבעים לתובעת תשלום כלשהו בגין מוסיקה שהושמעה באולמות אלה, וכי גם לאחר שהתובעת הביעה נכונות לבוא בדברים עם הנתבעים, לא שולם ע"י הנתבעים סכום כלשהו בגין חובה.

יחד עם זאת ב"כ הנתבעים ציין כי בקופת בימ"ש הופקד ע"י הנתבעים סך של 5,000 ₪ בשנת 2006 לאחר הגשת התביעה, וזאת מתוך כוונה להראות כי הנתבעים יכולים לשלם ע"ח התביעה את הסכום המגיע לדעתם.

הצדדים הסמיכוני להכריע במחלוקת על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

הצדדים אף ביקשו לתחום את המחלוקת לרף עליון ותחתון.

ב"כ התובעת ביקש כי הרף העליון יעמוד על סכום התביעה בסך 60,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט והוצאות שונות אחרות בסכום של 28,000 ₪.

ב"כ הנתבעים ביקש כי הרף התחתון יעמוד על סך של 12,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט לפי קביעת ביהמ"ש.

מוסכם על הצדדים כי לסכום שיפסק לזכות התובעת יש להוסיף מע"מ.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בין היתר את העובדה שהנתבעים חדלו מלשלם סכומים כלשהם לתובעת בשנת 2005, הפקידו על חשבון התביעה סך של 5,000 בקופת בית משפט, אשר טרם שולם לתובעת, וכן את העובדה שאין מחלוקת שהנתבעים מפעילים עד היום 3 אולמות התעמלות שונים בערים שונות, כפי שעלה בעת ביקורה של נציגת התובעת בחודש מרץ 2009 בסניפי הנתבעת 1, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת לסילוק מלוא תביעותיה סך של 35,000 ₪ + מע"מ בצירוף הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ + מע"מ.

הסכום ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.2.10 ובכל 1 לחודש, כאשר אם לא ישולם אחד מהתשלומים במועדו או לא ישולם סכום פסק הדין במלואו, יעמוד סכום פסק הדין על סך של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט כפי שנפסקו וניתן יהיה לגבייה מיידית.

סכום הפקדון בסך 5,000 ₪ שהופקד ע"י הנתבעים יועבר ע"י גזברות ביהמ"ש לב"כ התובעת וישולם כמקדמה ע"ח התשלום הראשון.

ניתן והודעה היום ג' שבט תש"ע, 18/01/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

הוקלד על ידי: שושנה חזיזה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: